המלצה לשבוע הספר - בית קדרות

תרבות ופנאי • כניסות

המלצה לספר " בית קדרות" מאת צ'רלס דיקנס

אני מכור לדיקנס. קראתי כל מילה שהוא כתב, את רובן כמה פעמים. אפשר להמליץ על אחת מהקלאסיקות שכולם מכירים, לפחות את שמן: אוליבר טוויסט, דייויד קופרפילד, תקוות גדולות. אבל זה יהיה קל מדי, ולי מעניין יותר להמליץ על יצירה אחת גדולה מהן, בעיני, וידועה פחות, משום מה: "בית קדרות".

מעטים הסופרים ששמם הופך לשם תואר. כשאומרים "דיקנסי" מתכוונים לדמויות הדיקנסיות, למצבים החברתיים שדיקנס כה היטיב לתאר. בדירוג של הגרדיאן, המגזין האנגלי, זכה "בית קדרות" בתואר הרומאן ה"דיקנסי" ביותר של דיקנס. במקומות רבים, מומחים רבים, מציינים את בית קדרות כרומאן הגדול של דיקנס. קשה להכריע איפה אני הייתי מדרג אותו, קשה למצוא ערך בדירוג כזה.

לא קל להסביר את סיפור הספר הזה. המוקד שלו הוא תביעה משפטית שנמשכת עשרות שנים, וסופה לא נראה באופק. מגוון הדמויות ססיפור נוגעות בתביעה בדרך זו או אחרת, והן כמו תמיד אצל דיקנס, הן העיקר.

יותר מ 50 דמויות לא שוליות יש בספר הזה, מכל המעמדות והמעגלים של לונדון ופרבריה, אצילים רמי מעלה, עורכי דין נכלוליים, אנשים עניים במיוחד, אנשים נבערים, אנשים משכילים, אינטרסנטים ופילנטרופים. זהו פסיפס מרהיב שמצייר תמונה קודרת במיוחד של עיר, שנדרסת תחת גלגלי הבירוקרטיה, נהלים חברתיים, העצלנות או הטיפשות של אנשיה. טוב מוחלט או רשע מוחלט, המצב הוא הרע, המערכת היא זו שרומסת את הפרט.

אם רוצים, קל מאוד למצוא פגמים ברומאן הזה. יש בו סנטימנטליות יתר, ולא הכל בו הרמטי. אז מה? דיקנס כמעט אף פעם לא כתב רומאנים מושלמים. הוא כתב יצירות מופת, הוא כתב רומאנים מפעימים, מעוררי מחשבה, מצחיקים, מבריקים, סאטיריים, נשכניים, מהפכניים, משפיעים. בית קדרות מקבל ציון מושלם בכל אחד מהקריטריונים הלאה, ומזכיר לנו שגם כשמדברים על הנושאים הכואבים ביותר יש מקום לחמלה, ויש מקום לצחוק

כתב את ההמלצה: יוחאי ג'ירפי