הסיפור מאחורי השיר "האוטו שלנו גדול וירוק..."

הנהלת האתר • כניסות

מי לא מכיר את שיר הילדים המפורסם:

"האוטו שלנו גדול וירוק

האוטו שלנו נוסע רחוק

בבוקר נוסע בערב הוא שב

מוביל הוא לתנובה ביצים וחלב"

זה הוא שיר ילדים שכתבה המשוררת פניה ברגשטיין בשנת 1940 , ללחן של שיר עם שוודי.

אך, האם את מכירים את הסיפור מאחורי האוטו? ומה הקשר לקיבוצנו?

ההשראה לכתיבת מילות השיר הייתה משאית "גדולה" בצבע ירוק שפעלה בשנות ה-30 וה-40 בקיבוצי עמק יזרעאל. המשאית נרכשה מעודפי הצבא הבריטי על ידי קיבוץ גבת, קבוצת השרון ועיינות מרמת דוד, ושימשה בהתחלה לצורך סלילת כביש 73 בין נהלל לגניגר.

בהמשך, נצבעה המשאית בצבע ירוק נעים לעין, ושימשה לאיסוף תוצרת חקלאית מהקיבוצים והסעתה ל"תנובה" בחיפה. חשיבותה הייתה בכך שבאותה עת לא ניתן היה לשמור את החלב בקירור עד הגיעו למחלבה, ולכן היה צורך להביאו במהירות למחלבה. הגעת המשאית אל הקיבוץ היה אירוע משמח לעובדים ולילדים; ובנוסף, היא שמשה לעיתים, גם להובלת נוסעים.

המשאית בלטה בנוף השומם ממכוניות בעמק יזרעאל של אותם ימים, ונתקעה מדי פעם במהמורות של דרך העפר הבוצית בחודשי החורף, הרפתקאות שהוסיפו להילה ולחוויית הנסיעה בה.

החוויות הללו הונצחו בשירה של פניה ברגשטיין, חברת קיבוץ גבת. השיר נדפס לראשונה בשנת תש"ה (1945) בספרה של ברגשטיין בוא אלי פרפר נחמד, אשר ביטא בשפת ילדים את הרוח הקיבוצית ונתן ביטוי לחיי היומיום בקיבוץ, בתקופתן. מאז נדפס בעשרות מהדורות.

אילזה קנטור (1911–2000), מאיירת השיר, הייתה חברת קיבוץ נען; וכנראה לא ראתה את המשאית ששימשה את הקיבוצים הצפוניים. ועל כן, האוטו הירוק המופיע באיורה, אוייר לפי המשאית הפתוחה של נען, שהובילה ביצים וחלב ל"תנובה" ברחובות.

האוטו שלנו היה משאית מתוצרת "וויט מוטור" האמריקאית ׁ1935. בחזית הרכב יוכלו חדי העין להבחין בלוגו המפורסם של החברה ומספר הרכב 9258M

האוטו נרכש במשותף על ידי קבוצת השרון, עיינות וגבת בקיץ 1936. בעלון קבוצת השרון מיום י' אלול תרצ"ו (28.8.1936) מדוּוָחים החברים אודות הרכישה החדשה: "ב-11 לאוגוסט נחתם חוזה על ידינו עם חברת "וייט" ע"ד [על דבר] קניית מכונית משא לשלוש הקבוצות על סך 615 לא"י במזומנים. המכונה כבר הגיעה לארץ ומסדרים את ארגז המשא עליה. יש לקוות שהאוטו יהיה מוכן עם התחלת העבודה בכביש. את הכסף לקנייה זו אנו חושבים להשיג בבנק הפועלים בהלוואה לשנתיים ב-8% ריבית". הרכב החדש קיבל את מספר הרישוי 9258M ׁ(האות M מציינת את ׁׁהרישוי המנדטורי). ברישוי המקורי נרשם הרכב החדש כאוטובוס, כפי שמעידות רשימות משרד הרישוי הבריטי. (תודה לד"ר אביתר רייטר, מגה ארכיון לתחבורה ציבורית, ירושלים, על המידע). הכביש שבו מדובר הוא הכביש בין גניגר לנהלל, שאודותיו מסופר באתר בנפרד.

לרכב הותקן, איפוא, "ארגז משא" ובו מושבים אחדים לנוסעים, וגם גג עם מנשא. בחלונות הותקנו וילונות ברזנט שניתן היה להפשילם. האוטו הרב-תכליתי שימש הן להסעת החברים לחיפה והן להובלת משאות, שהוטענו מאחור ועל הגג. שנים רבות נסע האוטו בכבישי ארצנו. הוא הושבת בשנת 1951 ובינואר 1952 נגרט והוסר ממצבת כלי הרכב של משרד התחבורה (תודה לד"ר אביתר רייטר על המידע).

אחד התפקידים החשובים של "האוטו שלנו" היה להוביל את כדי החלב ל"תנובה" בחיפה, בטרם יחמיץ ויתקלקל – שהרי לא היתה אפשרות לשמור את החלב בקירור עד הגיעו למחלבה. מאותה סיבה צריך היה להוביל במהירות גם את ארגזי הביצים הטריות מהלולים. בשנות ה-30 כמעט שלא נראו בחצר הקיבוץ כלי רכב ממונעים, והאוטו הגדול היה אטרקציה יומית של הילדים, ללא מתחרים.

מתוך אתר תנובה:

שיר הילדים הוותיק הזה, המושר עשרות שנים בפי ילדי ישראל, הפך כבר לקלאסיקה. את השיר חיברה פניה ברגשטיין, המשוררת בת קיבוץ גבת שבעמק יזרעאל, בשנת 1940. אז היה האוטו הירוק חלק בלתי נפרד מנוף קיבוצי העמק. בשנות ה-30 וה-40 אכן נסע אוטו ירוק שכזה בין שלושה קיבוצים - גבת, יפעת ורמת דוד - אסף ביצים וחלב והסיע אותם לתנובה. מדובר היה במשאית אמריקאית שנרכשה מעודפי הצבא הבריטי והוסבה ע"י הרוכשים, קיבוץ רמת דוד וגבת, ממשאית אפורה ופתוחה לאוטו בצבע ירוק מאיר עיניים, סגור בגגון מתכת וחלונות ברזנט. באמצע שנות ה-30 לא נראו הרבה מכוניות בעמק יזרעאל, שהיה ערום כמעט מכבישים סלולים ועשיר בבוץ סמיך בחורף. משאית תנובה "הענקית" תפסה מקום מרכזי בהווי המקומי והרשימה רבים, ביניהם כנראה גם המשוררת.
נהגי האוטו לא היו תמיד בעלי ניסיון קודם בנהיגה, זולת הכשרתם כעגלונים. מהמורות הדרך והבוץ בחודשי החורף הוסיפו לחווית הנסיעה באוטו, ששימש לעתים גם להובלת נוסעים. כדי חלב ספורים היו עושים דרכם מכל משק, לאחר שמולאו בעמל רב בחליבה ידנית בת שעות. החלב וגם ארגזי הביצים היו נשלחים למחלבת חיפה, וצריך היה לעשות הכל בזריזות, שכן התוצרת לא פוסטרה טרם שליחתה.
האוטו הירוק של תנובה קרטע בין שבילי העמק בין השנים 1936-1945, אז שבת ממלאכתו כשהוקמו הקואופרטיבים לתחבורה.

מוזמנים להגיע גם לחלון התצוגה בחדר האוכל כדי לראות את התמונות ולקרוא עוד על הסיפור.

רותם וקס