יוכה (יוכבד) בן- מאיר (ברפל)

הנצחה • 23/2/2017 כניסות

יוכה (יוכבד) בן-מאיר (ברפל)

 

נולדה ב-ח' בשבט תרפ"ו / 23.01.1926 במגדל צדק

נפטרה ב-ב' כסלו תשע"ג / 16.11.2012, בגיל 87

ונקברה ברמת-דוד

ההורים: סימה ויוסף ברפל

ב- 1928 הגיעה לשרונה (רמת-דוד)

ב- 1947 נישאה לשמואל בן-מאיר

צאצאים: הבנות- סיסי (סימה) ז"ל, דבורה ורחל

2 נכדות, 5, נכדים, 8 נינות ונינים

תולדות חיים

יוכה נולדה ב ח' בשבט תרפ"ו/ 23.01.1926, במגדל צדק. בת לסימה ויוסף ברפל ואחות לאורי.

בשנת 1928 הצטרפה המשפחה לקבוצת החלוצים שהקימו את שרונה בעין-בידה (רמת-דוד של היום).

יוסף ברפל, אביה, היה ממנהיגי ומובילי הקבוצה החדשה, וגויס בהמשך לפעילות ציבורית בתנועה, אחר-כך לפעילות במדינה, למוסד לעליה ב' (עליה בלתי לגאלית) ופעילויות אחרות. בתוקף תפקידיו – בילה ימים רבים מחוץ לקבוצה.

גם האם סימה, התנדבה בימי מלחמת העולם השניה לא.ט.ס- חיל הנשים בצבא הבריטי ושהתה מחוץ לקבוצה.

לאחר תקופה מאושרת בגן-הילדים של בלה, נשלחה יוכה עם אחיה אורי ואליקים ללמוד במשמר העמק כילדי חוץ.

יוכה הזכירה שנים אלו כשנות בדידות וגעגועים עזים לבית ולמשפחה.

בכיתה ד' נשלחה ללמוד בקבוצת גבע.

גם כאן עברה חבלי הסתגלות קשים וסבלה מבדידות של ילדת חוץ ללא הורים במקום.

רק בכיתה ח' חזרה יוכה הביתה. היא צורפה ללימודים לקבוצת ילדים צעירים ממנה, בביה"ס המשותף לעיינות, השרון וגבת.

בשנים הבאות פיתחה את כישרונותיה המוסיקליים, ניגנה על מנדולינה, השתתפה בתזמורת המשותפת בניצוחו של המורה גולדמן, אירגנה מסיבות וקבלות שבת לחברת הילדים הצעירים המקומית, ביימה הצגות, בהם ניסתה לשתף את כל הילדים של אז והייתה פעילה בחיי התרבות המקומית.

בגיל- 19 נשלחה יוכה ללמוד הוראה בסמינר למורות ליד תל-השומר.

פטירתה הפתאומית של אימה סימה, קטעה את לימודיה.

יוכה חזרה הביתה כדי לטפל באביה האלמן ולמלא בכך את בקשתה האחרונה של אימה.

הספיקה לעבוד במקומות עבודה רבים: ברפת – בהיותה תלמידה, בחינוך- כמטפלת, במטבח- בבישול האוכל לנזקקי הדיאטות ובחלוקת האוכל לבתי הילדים, ובמקום העבודה האחרון- במתפרה.

את מלאכת התפירה והתיקונים אהבה מאוד והתמידה להגיע לעבודתה עד שחלתה.

הייתה חברה בועדות החינוך, החברה, הוצאת העלון וקריינית קבועה במסיבות הקבוצה.

יוכה אהבה להתבטא בכתב. הכינה ראיונות עם חברים במקומות עבודתם לפרסום בעלון המקומי, כתבה ברכות לימי ההולדת של חברים והספדים לאלה שנפטרו.

בסוף שנות ה- 80 ותחילת שנות ה- 90 לקחה על עצמה משימה מטעם הארכיון להקליט את החברים הותיקים (שעדיין תיפקדו) ובעיקר לתעד את סיפורם של החברים ניצולי השואה שחיו בקבוצה.

לאמנות הציור – נחשפה יוכה בהיותה כבר אמא לבנות מבוגרות והוא מילא שעות רבות מזמנה הפנוי.

זכות של ראשוניות הייתה ליוכה: היא הבת הבכורה של הקבוצה.

נישואיה לשמואל במרץ 1947 הייתה החתונה הראשונה של הדור השני.

ביתה - סיסי ז"ל, הייתה ראשונת הדור השלישי של המשפחה והקבוצה, והיא זוכה גם בנכד הראשון (דור רביעי בקבוצה).

יוכה, הייתה אמא מסורה מאוד לבנותיה לסיסי ז"ל ולתאומות רחלי ודבורהל'ה, בהן השקיעה שעות רבות של שמירה אישית ושינה ליד מיטותיהן בלינה המשותפת.

יוכה ושמואל היו ידועים כמשפחה חמה ותומכת לכל אורך השנים.

לא רק בני המשפחה זכו לתשומת ליבם. ביתם היה פתוח לכל מי שהיה זקוק להתייחסות אישית, למילה חמה וטובה.

לא קלים היו החיים שלהם. הבנות מתבגרות ונישאות, אבל עוברות לחיות מחוץ לישראל. כך נמנע מהם להנות מקרוב מהנכדים שגדלים, נישאים ונולדים הנינים.

למרות המרחק – נשמר הקשר עם המשפחה בימים טובים ובימים קשים של מחלות. מכה קשה ירדה על המשפחה עם פטירתה הפתאומית של סיסי בשנת 2001.

ביום הולדת 80 אירגנו לך רחלי ודיוויד מסיבה ביתית אליה הוזמנו כל החברים המקורבים.

כמה שמחה היית, וברכת אותנו... ובסוף אותו הערב קבלת התקף לב שני ואושפזת.

כשחזרת הביתה כבר לא היית אותה היוכה שהכרנו. בריאותך התחילה להדרדר. גם שמואל כבר לא היה במיטבו, אבל הזוגיות ביניכם – כאילו רק עכשיו נישאתם.

אתם תומכים אחד בשני ולא רוצים להפרד. ובהמשך - רק ביחד אתם מסכימים לעבור לבית הסיעודי "עיינות".

בשנים האחרונות לחייה איבדה יוכה את ההתעניינות בסביבה והתכנסה יותר ויותר בתוך עצמה.

לאחר פטירתו של שמואל - אבד לה לגמרי הרצון להמשיך לחיות...

יוכה השאירה שתי בנות, שתי נכדות, חמישה נכדים ושמונה נינים.

יוכה נפטרה ב -ב' כסלו תשע"ג / 16.11.2012 כשהיא קרובה לגיל 87.

יהי זכרה ברוך!