המלצה לשבוע הספר - החברה הגאונה

תרבות ופנאי • כניסות

ליבי נולדה עם ריפלוקס, הדבר היחידי שהרגיע אותה היה ציצי. שעות על גבי שעות ישבתי על הספה והנקתי אותה, זה היה או זה או צרחות, העדפתי להניק. בשעות האלה הייתי גוללת את הפיד בפייסבוק שלי שוב ושוב, הוא היה מלא בפוסטים מרגשים כמו, "הצילו לבת שלי יש תולעים מחפשת תרופות סבתא", והיו גם פוסטים עמוסי תגובות של "בהריון חמישי עם בן, מחפשת שמות עם סיומת אל, בבית יש עדיאל גבריאל ואריאל ומופרעאל.

בקיצור הבנתם.

אחרי שהצלחתי לשמוע את ההד מהמוח המרוקן שלי החלטתי לנסות לקרוא ספר. עכשיו, לקרוא ספר חודש אחרי לידה זאת משימה מאוד שאפתנית, אבל אמרתי ננסה. בגלל שאת רוב הזמן העברתי בחדרים חשוכים חוששת לנשום שמא הילדה תתעורר, הורדתי אפליקציה ייעודית של ספרים מקוונים, ובמקרה יצא שרכשתי את הספר 'החברה הגאונה שלי'.

התחלתי לקרוא ותוך רגע הייתי בפנים, בנאפולי של שנות החמישים בתוך החברות הסבוכה של לנו ולילה. העלילה משתרעת לפרטי פרטים, פרנטה מצליחה להכניס את הקורא אל השכונות של נאפולי העניות והמוזנחות, היא מיטיבה לתאר את האומללות, הכאב, הקנאה והבדידות של האנשים. היא מעמידה אותם אל מול העולם החדש, המתפתח, את העוני מול העושר, את האהבה והאדישות. החברות של לנו ולילה היא כמו חידה, ואני לא בטוחה שהיא ניתנת לפיצוח, אבל הלעומתיות שבה היא הבסיס של הספר.

פתאום נגמר לי הספר, בלי שום התראה, ובלי סוף, מאוכזבת טרקתי את האפליקציה, מרגישה קצת מרומה. אבל אחרי כמה ימים גיליתי שבעצם מדובר בסדרה של ארבעה ספרים "הרומאנים הנפוליטניים" , ואני קראתי רק את החלק הראשון... ושוב היה טעם לשעות ההנקה המתארכות, והמשכתי אל הספר השני, והשלישי והרביעי... והדמויות מעמיקות, והחברות מתפתחת ומשתנה, והרקע גם הוא זז איתן, והחידה עדיין נשארת...

את הספר כתבה 'אלנה פרנטה', זהו שם עט והיא מסרבת לחשוף את זהותה האמיתית. היא פירסמה ספרים רבים שהפכו רבי מכר ואף נבחרה כאחת ממאה הנשים המשפיעות בעולם על פי המגזין טיים.

כתבה: הודיה פרידמן