משה אדלשטיין

הנצחה • 15/6/2017 כניסות

משה אדלשטיין

 

 

נולד בכ"ב אייר תשי"ב / 17.5.1952 בבואנוס- איירס, ארגנטינה

נפל בעת מילוי תפקידו בכ"ז סיון תשמ"ג / 8.6.1983

ונקבר ברמת דוד

ההורים: פרידה ושלמה

עלה לארץ ב-1963

נישא לשרון ב-1980

צאצאים: איתי

בן 31 היה בנופלו


תולדות חיים

משה אדלשטיין נולד בכ"ב אייר תשי"ב / 17.5.1952 בבואנוס- איירס שבארגנטינה להוריו פרידה ושלמה, אח בכור לשני אחיו הצעירים דני וישראל ולאחותו הקטנה שושי.

בשנת 1963, משה עלה ביחד עם בני המשפחה לארץ. המשפחה נקלטה בתחילה בקיבוץ תל-יוסף

ושנה לאחר מכן הם הגיעו לרמת-דוד. משה למד עברית באולפן בקיבוץ תל-יוסף.

ב-1965, כשהגיע משה לגיל 13, הוריו עזבו את הקיבוץ ביחד עם שני האחים הצעירים ועברו לגור

בקרית-ים. משה נשאר בקיבוץ ביחד עם אחיו דני כילד חוץ.

לאחר סיום התיכון , ולפני הגיוס לצה"ל, משה יצא לשנת שרות בקיבוץ גרופית.

ב-1971 משה הוצב בחטיבת הנח"ל לאחר שסיים קורס מ"כים חי"ר. בזמן שירותו הצבאי השתתף במלחמת יום- הכיפורים.

לאחר השחרור מצה"ל , בשנת 1980, משה נשא לאישה את שרון, וב-1982 נולד להם בן בשם איתי.

עם השחרור מצה"ל משה נכנס לעבוד ברפת ואחר כך עבר לעבוד בענף הלול, ובזכות חריצותו, מסירותו ותבונתו היה למרכז הענף .

הוא זכה להערכה רבה על פועלו לקידום ענף הלול בקיבוץ, והיה הגורם הישיר להחלטה להשקיע בענף, להגדילו ולהרחיבו.

משה אהב מאוד את ספורט הכדורסל, והקדיש מזמנו גם לכל הקשור בניהולו של ענף ספורט זה בקיבוץ, בתחילה הוא שימש כשופט, אחר-כך היה אחראי ומנהל קבוצת "הפועל רמת-דוד" ולימים נטל על עצמו את תפקיד המאמן.

הוא גם תכנן לצאת לקורס מאמנים, אך לא זכה לכך.

בזמנו הפנוי, משה שימש כנהג אמבולנס בהתנדבות, והיה מיומן, מסור ואחראי בתפקיד זה.

משה היה בעל ואב למופת, מסור ודואג למשפחתו.

כשפרצה מלחמת לבנון הראשונה, שנקראה בתחילה מבצע שלום הגליל, משה נקרא כמה פעמים לשירות מילואים.
משה נפל בקרב.

הוא נהרג בעת שהיה בשירות מילואים באזור גלרי סמען שבביירות, בכ"ז סיון תשמ"ג / 8.6.1983, בגיל 30.

השאיר אחריו את אשתו שרון, את בנו איתי, את הוריו פרידה ושלמה, שני אחיו דני וישראל ואת אחותו שושי.

לזכרו של משה התקיים מספר שנים טורניר כדורסל אזורי, הנושא את שמו, ומוענק גביע לקבוצה המנצחת.

שנה לאחר שנפל, חבריו כתבו לאחר תום הטורניר:
"עברה שנה מאז קיבלנו את הידיעה המזעזעת על נפילתך.

התקשינו מאוד להמשיך בפעילות סדירה של קבוצת הכדורסל, כי אתה היית מרכז הפעילות, מאמן, מנהל, מארגן הכול וכשצריך - אפילו שופט.

חילקנו בין כמה אנשים את הפעולות הללו, כדי שנוכל להמשיך, כי לא מצאנו מי שימלא את מקומך.

לא נתנו למהלך האירועים לגרום לכך שנשכח אותך. מצאנו לנכון לקיים מפעל לזכרך באותו תחום שהקדשת לו שעות רבות מזמנך הפנוי.

יהיה טורניר הכדורסל לזכרך, ציון לכך שאנו ממשיכים את דרכך באותה רוח טובה ועם החיוך הקל שליווה אותך תמיד".

יהי זכרו ברוך!