שמואל בן מאיר

הנצחה • 23/2/2017 כניסות

שמואל בן מאיר

 

 

נולד ב י"א אייר תרפ"ד/21.5.1924 באיסטנבול שבתורכיה

נפטר ב א' חשון תשע"ב/29.10.2011 נפטר בגיל 87 וחצי.

ונקבר ברמת-דוד

ההורים משה ורחל בן מיור

עלה לארץ ב-1942 ובאותה שנה הגיע לקבוץ

נשא את יוכה לאשה בשנת 1947

צאצאים: סיסי ז"ל והתאומות דבורה ורחל

2 נכדות, 5 נכדים ,7 נינות ונינים

תולדות חיים

שמואל נולד ב י"ז אייר תרפ"ד / 21.05.1924 בעיר איסטנבול שבתורכיה להוריו משה ואמו רחל.

שמואל היה בן רביעי לאחר שלוש בנות שנולדו להוריו.

המשפחה הייתה אמידה, חמה ואוהבת ובבית לא חסר מאומה.

את לימודיו עשה בבית-הספר האמריקאי, ובמשך שתים - עשרה שנות הלימוד רכש את השפה האנגלית, צרפתית, ובבית- דיבר בספניולית.

עם סיום לימודיו בבית- הספר רצה להמשיך באוניברסיטה, אך נאמר לו שקודם עליו לשרת בצבא התורכי ורק אחר-כך אולי יתקבל ללימודים.

שמואל החליט לעזוב את הבית ולעלות לארץ- ישראל.

הוריו, לא בדיוק הסכימו לעזיבתו וניסו למנוע זאת ממנו. אבל "הדם" של נער בגיל המרדות, המריץ אותו ללכת ולנסות להגשים את חלומו.

בדרך לא דרך, בסיכונים של ממש וללא כל תעודה מזהה ברח מהבית, חצה את הגבול לחאלב שבסוריה ושם נעזר בקהילה היהודית להגיע לבירות.

בבירות התחבר לקבוצת צעירים יהודיים שהחליטו לעלות לארץ. בעזרת מבריח חצו את ההרים, ולאחר יומיים של קשיים רבים, הגיעו לקבוצת חניתה שעל הגבול.

בחניתה התאספו עוד צעירים יוצאי תורכיה, נוצר גרעין, שנשלח לקבוצת עיינות .

שמואל הגיע לעיינות בשנת 1942 כשהוא חולה במחלת הקדחת.

חברי הגרעין שוכנו באוהלים. סימה ברפל ז"ל הייתה בתפקיד חובשת בקיבוץ והיא טיפלה בשמואל החולה.

יום אחד היא שלחה את יוכה שתביא לשמואל אוכל ומאז החלה ההכרות בין שניהם.

חבלי הקליטה היו חדשים וקשים לאחד שהורגל בחיים הנוחים שבבית הוריו: המגורים, העבודה, האוכל, צורת-החיים – הכל היה קשה!

שמואל סודר לעבודה ברפת ואברשא בר-חיים לימד אותו את העבודה.

לאחר שנה של שהייה בקיבוץ גויס לבריגדה ונשלח דרך מצריים לאירופה, שם שרת בחיל התובלה.

אחד מתפקידיו (מטעם ההגנה) היה להעביר פליטים יהודים שניצלו מהמלחמה למחנות שהוקמו בעבורם ברחבי אירופה, כדי שיוברחו משם לארץ.

נהגי הבריגדה עשו את עבודתם ללא אישור ממפקדיהם הבריטים כשהם מסתירים מהם את עבודתם זו.

לאחר שנת שרות באירופה חזר שמואל לקיבוץ רמת-דוד.

שמואל ויוכה נישאו בחודש מרץ 1947. הייתה זו החתונה הראשונה של בני הקיבוץ.

היא נחוגה כאירוע מיוחד, שנמשך מיום שישי בערב ועד מוצאי שבת בערב, מלווה בתוכנית מקומית ובהופעה של שושנה דמארי לחברים, לאורחים והופעה מיוחדת לילדים.

בתם הראשונה סיסי ז"ל – היא הנכדה הראשונה של הקבוצה ולאחריה נולדו התאומות רחלי ודבורה'לה.

מטעם ההגנה פנו לשמואל שיצטרף לעבוד ב"רכש" ( רכישה והברחת נשק לארץ).

הוא מתגייס, חוזר לאירופה ובמשך מספר חודשים פועל במסגרת תפקידו החדש.

בחזרתו לארץ שמואל מתגייס לצבא, נלחם במלחמת העצמאות והגורל מזמן לו שימוש באחד הרובים הצ'כיים שהבריח לארץ.

שמואל השתתף בחמש מלחמות ובחלקן עבר חוויות קשות במיוחד.

חוויה אחרת, מרגשת בעבורו, הייתה כאשר פלוגתו נכנסה למצרים והוא הצליח לבקר בבית קברות צבאי, היכן שנקברו חבריו מהבריגדה.

בבית, בין מלחמה למלחמה, במשך כעשרים שנה, עבד בקואופרטיב ה"תבור" רוב הזמן כנהג משאית וחלק כמחסנאי במוסך.

הוא נקרא הביתה לקבל עליו את תפקיד הגזברות ואת ריכוז הקניות.

שנים רבות התמיד בעבודתו כרכז קניות וניהל את המחסן הכללי של הציוד לענפים עד צאתו לפנסיה.

שמואל היה ידוע כאחד הפוגש בדרכו את חברי וילדי הקבוץ עם "בוקר טוב".

תמיד התעניין בשלום כולם, ואוזנו קשובה לבקשות הקנייה של מרכזי הענפים והחברים.

היה נעים לבוא אליו למחסן ולקבל ממנו את השרות.

קשר האהבה, הדאגה ושיתוף הפעולה בין שמואל ויוכה היה מוכר לכל ידידיהם וחבריהם.

בעת שנאלצה יוכה, בשל בריאותה לעבור לבית עיינות, סרב שמואל להשאר לבדו בביתם והצטרף אליה .

בבית עיינות נמשך הקשר החם והדאגה היום יומית שלו ליוכה.

גם כאשר הדרדר מצבו הגופני ואיבד את מאור עיניו, לא פסקה דאגתו והתעניינותו בשלומה ומעשיה של יוכה וזה נמשך עד ליומו האחרון.

שמואל נפטר ב א' חשון תשע"ב /19.10.2011 בגיל 87 וחצי.

הניח אחריו את אשתו יוכה, חמישה נכדים ושתי נכדות , ששה נינים, נינה אחת ועוד אחד בדרך.

יהי זכרו ברוך!