עצים וסיפורים ברמת דוד

הנהלת האתר • 15/1/2019 כניסות

לכבוד ט"ו בשבט ופרוייקט נטיעת 100 עצים - הוספת 100 עצים לנוף החיים שלנו, חידוש שדירות וחורשות שנעלמו עם השנים, נטיעת עצי נוי ועצי פרי שיעניקו לנו ולדורות הבאים צל מרענן, פירות ושמחה, נספר את סיפורם המיוחד של עצים בשטחי הנוי שלנו:

הברוש הגדול בחדר האוכל

בעבר עמדו כאן 2 ברושים, כמו עמודים מפוארים, משני צידי הכניסה לחדר האוכל (הכניסה הייתה פעם מהצד – איפה שהיום יש הכיורים לשטיפת הידיים), היום נשאר רק גזע של אחד מהם עם חצי ברוש. הם ניטעו בשנת 1939 עם גמר הקמת חדר האוכל, לידם נבנו ספסלי ישיבה וזה היה מקום הבילוי של החברים והילדים לאחר סיום ארוחת הערב. בימי הקיץ היו מוציאים את הרדיו, היחיד שהיה, מתוך חדר האוכל ומניחים אותו על מדף מאחורי הברוש המזרחי.

חדר האוכל הישן ושני הברושים שניטעו משני צידי הכניסה.

הברוש היחיד שנשאר היום

הדקלים בדרך מחדר האוכל לספריה

בשנת 1944 תוכנן גן הנוי הכללי והגינון ליד בתי החברים ע"י אדריכל הנוף ווינברג. לפי תוכניתו ניטעה בין השנים 1949-1944 שדרת הדקלים מחדר האוכל לכיוון הספרייה. עצי הדקל הועברו מקיבוץ משמר השרון. כיום נשארו רק חלק מהדקלים וכפי שניתן לראות מצבם אינו מזהיר.

שלושת הדקלים

הדקלים שנשארו כיום

פרדס עצי ההדרים ליד חדר האוכל

את פרדס עצי ההדרים נטעו בין השנים 1949-1944. במקור המטע היה בין שני צידי חדר האוכל. עם הזמן העצים בצד השמאלי נעקרו. עץ האשכוליות האחרון בצד זה נשאר עד לבניית מועדון הנוער החדש.

מטע עצי האשכוליות ליד חדר האוכל

עץ האשכולית מול קופת הבית

עצי ושינגטוניה

עצי הוושינגטוניה ניטעו בין בנין התרבות וקופת הבית (כיום מועדון הנוער החדש). שני עצי וושינגטוניה – הועברו מעין בדה בתחילת שנות ה 30 עם תחילת בניית הנקודה. מרבית עצי הוושינגטוניה והדקלים המצויים במקומות שונים בין בתי החברים ובחצר גדלו מעצמם מזרעים שהועברו ע"י ציפורים. אחד העצים ספג פגיעת ברק בחורף 2002, הוא בער כמו לפיד זמן רב, למרות זאת, שנה אחר כך הוא נראה ירוק ורענן מתמיד.

עצי הוושינגטוניה בין מועדון הנוער החדש לבית הילדים רקפת

עץ האורן מאחורי פסל דוד הרועה

עץ זה היה חלק מתוך שתי חורשות אורנים שניטעו סביב בניין הספריה, אשר שימש בעבר כגן ילדים. כיום רק הוא נותר.

האורן היחיד שנשאר מאחורי פסל דוד הרועה

2 עצי אקליפטוס גדולים

סיפור מאוד מיוחד יש על האיקליפטוס שנמצא ליד בית הרופא (כיום משפחת פודין גרה בו) ושני איקליפטוסים לצד משפחת רבן אושרה ורועי. בתחילת שנות ה30 עם העלייה לגבעה ותחילת בניית מבני המשק והמגורים, היה צריך לגדר את הקיבוץ (אלו שנות המאורעות שבגינן הועתקה הנקודה מעין בידה אל הגבעה). לקחו ענפים מעצי איקליפטוס של חורשת נהלל בכדי ליצור את הגדר, את הענפים היו תוקעים באדמה כשהם הפוכים מכיוון הגדילה על מנת שלא ישרישו שורשים ולא יצמיחו ענפים. מספר ענפים נתקעו בטעות שהם הפוכים, הם השתרשו, הצמיחו ענפים והמשיכו לגדול לעצים. באותה תקופה חל איסור מוחלט לעקור עצים, וכך נותרו להם שלושה עצי האיקליפטוס היחידים, מכל קו הגדר של אותם ימים.

עץ האקליפטוס מול "בית הרופא"

2 עצי האקליפטוס ליד הבית של אושרה ורועי רבן

שדרת הפיקוסים

שדרה זו ניטעה ע"י חברי "השרון" בשנים הראשונות. העצים גדלו והתפתחו והגיעו לגובה יפה. בשנת 1950 – שנת השלג הגדול והכפור (מינוס 12 מעלות), קפאה כל השדרה. את העצים ניסרו לגובה הקרקע. למרבה ההפתעה החל לבלוב חדש מהצדדים.

שדרת הפיקוסים כיום

מעגלי קזוארינה באזור גן בוגר

בעבר, באזור הגנים ובתי הילדים היו 2 מעגלים של עצי קזוארינה. בגן הבוגר אפשר למצוא את שרידי המעגל. המעגל השני שהיה באזור הבית הכולל (היום הבית של עופרי וערן) נעקר עם התחלת בניית שכונת השרון החדשה. שני הבתים נבנו בסוף שנות ה50, והמטרה הייתה ליצור סוכת צל טבעית שבתוכה יוכלו הילדים לשחק בימי הקיץ החמים (עוד לא היו מזגנים).

העצים היחידים שנשארו משני מעגלי קזוארינה באזור הגנים

הבוסתן

בשנת 1983 החליטו לשתול שטח קטן של עצי פרי שונים, מעין בוסתן חצי טבעי שישמש כפינה ירוקה ופוריה. המקום שהוחלט הוא הפינה הצפונית מערבית של הקיבוץ. את האחריות על הפרויקט נתנו למשה פלד ובט"ו בשבט 1984 החלו לנטוע את העצים: אשכולית אדומה, קלמנטינה, תפוזית, פומלית, פומלה, עצי תות, עצי תאנה לבנה ותאנה סגולה, עצי רימון, סוכת גפנים ועצי אגוז ופקאן.

הבוסתן

הבוסתן השני והמשתלה

תפס שטח פנוי בדרום מערב הקיבוץ (כיום אזור הבתים של דינה רבן ועד פלד-נקש), לצד שורת הבתים הקיצוניים של הצעירים. בסוף שנות ה 50 ניטעו עצי פקאן וגויאבות על ידי החברים שעברו לגור בשיכון זה אחרי שקבוצת "השרון" פינתה את המקום.

אחרי ששרה רבן ז"ל החלה לעבוד בנוי, היא פיתחה את חלקו הצפוני של האזור והקימה עליו משתלת צמחים ופרחים לצרכי החברים והנוי. בנוסף דאגה לנטוע באזור עצי הדר, תאנים, רימונים ושני עצי פקאנים. את יבול העצים הייתה מביאה שרה אל המטבח בשביל החברים. לאחר פטירתה של שרה נסגרה המשתלה והטיפול בעצים הופסק.

צאו וטיילו ברחבי הקיבוץ, לכו לראות את העצים הרבים והמרשימים שקיימים כאן והכירו את הסיפורים שלהם.

ומי שעוד לא נרשם לנטיעת העצים עוד יכול.

רינקה שחר ורותם וקס